החלטה בתיק בש"א 186/06

לפני בקשה לביטול צו קיום צוואת המנוח, ציון אבזבאקייב ז"ל, שניתן ביום 12.5.96 לפיה הוריש המנוח את דירת המגורים ברחוב רוטשילד 70 בפתח תקווה (להלן: " הדירה"), לנכדו בוריס אבזבקי (להלן: " הנכד").

את הבקשה הגישה אסתר אבזבקי, שהינה רעייתו של בנו של המנוח, מר סימון אבזבקי (להלן: " הבעל"). יצויין כי הנכד הינו בנו של הבעל מנישואיו הראשונים.

לטענת המבקשת, הדירה נרכשה על ידה ועל ידי הבעל בשנת 1978 אך נרשמה על שם המנוח וזאת על מנת לאפשר בידי בני הזוג לרכוש דירה נוספת תוך מימוש זכויותיהם כעולים חדשים. מוסיפה המבקשת וטוענת כי עד שנת 1987 התגורר המנוח איתם בדירה והיא סעדה אותו עד שעבר למוסד סיעודי ובהמשך נפטר, כאשר בני הזוג ממשיכים להתגורר בדירה עד היום.

בין בני הזוג התגלעו גירושין המתבררים בערכאות. בין לבין, הגיש הנכד תביעת פנוי נגד המבקשת מהטעם שהוא הבעלים של הדירה לפי צו קיום הצוואה, תביעה המתבררת בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, תמ"ש 28200/05. לעמדת המבקשת, רק עם קבלת תביעת הפנוי, נודע לה לראשונה לתדהמתה על קיום הצוואה ועל צו קיום הצוואה, צוואה אשר לעמדתה הושגה בדרכי עורמה, הוסתרה הימנה כמו גם צו הקיום. לעמדת המבקשת לא היה המנוח כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה ולכן יש לבטלה.

הנכד חולק על טענות המבקשת בדבר היות המנוח בלתי כשיר לצוות וזאת מטעמים שונים ורבים שלא ראיתי צורך לפרטם לצורך ההחלטה כאשר אציין בין היתר את הפניית הנכד לצוואה קודמת שגם לפיה צווה המנוח את הדירה לנכד, טענות שיהוי, אי העלאת הטענה בעת שנודע הדבר למבקשת אלא רק לאחר חילופי פרקליטים ועוד.

במסגרת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה נטען על ידי המבקשת שהדירה אינה שייכת לנכד אלא מהווה חלק מרכוש בני הזוג כמבואר לעיל ולכן יש לדחות את תביעת הפנוי.

בקדם המשפט שהתקיים לפני הצבעתי לפני בא כוח המבקשת על הקושי הניצב לפני מרשתו באשר למעמדה וקיום עילת תביעה בידה שכן לכאורה גם אם תתקבל עתירתה וצו קיום הצוואה יבוטל, יירש הבעל את הדירה והוא יהיה רשאי להעבירה לנכד כפי שהצהיר בא כוח הנכד בדיון.

אפשרתי בידי המבקשת להגיש תגובה בכתב לשאלתי ולאחר שהוגשה עמדתו ולאחריה תשובת בא כוח הנכד הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להדחות על הסף ואבהיר.

לעמדת המבקשת יש לה מעמד להגיש בקשה לבטול צו קיום צוואה אף אם היא לא יורשת וזאת מכוח היותה "מעוניינת" וכקבוע בסעיף 153לחוק הירושה תשכ"ח - 1965 וההלכה הפסוקה. לטעמי נתפס בא כוח המבקשת לכלל טעות. אמנם, אין מניעה שלא רק יורש יוכל להגיש בקשה לבטול צו קיום צוואה אלא גם כל מי שיש לו עניין בבקשה ולו בעקיפין ובלבד שתהיה לאותו "מעוניין" תועלת מההליך. כך יכול נושה של יורש אשר הסתלק מירושה לבקש את ביטול צו הירושה מהטעם שאם יבוטל הצו והחייב יוכרז כיורש יוכל אותו נושה להיפרע את חובו מחלק היורש בעיזבון, וכפי שהדבר נקבע במספר הלכות (ראה רע"א 3154/94 עאסי נ' עאסי פ"ד מט (2) 250), אך לא כך מעמדה של המבקשת לפני.

גם אם תתקבל עתירתה של המבקשת וצו קיום הצוואה יבוטל, לא יהיה בכך כדי ליתן לה כל "הנאה" בין יתרון ובין כל טובת הנאה שהיא בביטול הצו שכן במקרה כזה יוכרז הבעל כיורש והדירה תוקנה לו בלבד מכוח מעמדו זה. בנסיבות אלה, לא יהיה למבקשת כל זכויות בדירה שכן אלה הוקנו לבעל מכוח ירושה ולא מכוח חזקת שיתוף או כל זכות אחרת שהיא שיש בה כדי להקנות לה זכויות בדירה  וזה הצהיר כאמור שלא יקנה למבקשת כל זכות בדירה. 

שבתי ועיינתי בתגובתו המפורטת של בא כוח המבקשת המצביע על כך שביטול צו קיום הצוואה יעניק למרשתו הנאה עקיפה בעיזבון המנוח אך לא ראיתי כל יישום בפועל של אותה "הנאה עקיפה". אמנם נטען בסעיף 17 כי ההנאה העקיפה שיש למבקשת אם יבוטל צו קיום הצוואה שהיא תהייה זכאית למחצית הזכויות של הבעל אך אין בטענה כל ממש שכן עסקינן בזכויות של יורש שאין לבן הזוג כל חלק בהן. לפיכך אין בידי המבקשת להצביע על הנאה עקיפה כאמור, ולכן אין כל טעם בהשארת ההליך ושמיעת טעונים. למותר לציין כי אין למבקשת גם מעמד נושה של יורש קרי הבעל שכן לא נטען דבר בבקשה בעניין ומכל מקום, "מעוניין" הוא נושה של המוריש ולא של היורש לעניין ביטול צוואה.

שקלתי אם אין מקום להשהות את ברור התובענה עד שיוכרע גורל ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. לכאורה, אם תתקבל עמדת המבקשת לפיה הזכויות בדירה אינן של העיזבון אלא היא נרכשה על ידה ועל ידי בעלה והרישום על שם המנוח היה למראית עין, ממילא לא יידרש בית המשפט לעניין כשירות המנוח לצוות ותוקף הצוואה כטענת המבקשת. עם זאת, גם אם תדחה הטענה ובית המשפט ייקבע שהדירה שייכת לעיזבון אזי לא יהיה בתביעה לפני לעניין כשירות המנוח לצוות ותוקף הצוואה כדי להועיל למבקשת שכן כאמור לכל היותר יזכה הבעל בדירה בתור יורש על פי ירושה, כאשר למבקשת לא יהיה בכך כל חלק. לפיכך, אין כל טעם להמתין עד להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה.

להסרת ספק, אין בהחלטתי זו  בכדי לקבוע עמדה לגוף הטענות באשר לכשירות המנוח לצוות ובמיוחד להיות הדירה רכוש המנוח שתתברר במידת הצורך בהליך בבהמ"ש לענייני משפחה.

בנסיבות אלה, סבורני כי המבקשת אינה באה בגדר "מעוניין" על פי חוק הירושה ובהעדר מעמד, דין הבקשה להדחות.

המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ש"ח בצירוף מעמ. 

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ז (9 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

                                                                                ____________________

איתן אורנשטיין, שופט